<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' סוכה ח"ד</h1>
<h2>דף ז:</h2>
שחמתה מרובה מצילתה פסולה. ת"ר חמתה מרובה מחמת הסכך פסולה מחמת דפנות אפי' כולה מלאה חמה כשרה. ור' יאשיה אמר אפילו מחמת דפנות פסולה אמר אביי ר' יאשי' ור"י ור"ש וב"ש ור"ג ור"א ואחרים כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן כו' ולית הלכתא לא כר' יאשיה ולא כר"י ולא כר"נ דפסול סוכה בראש עגלה. והוא שיכולה לעמוד ברוח מצויה ולא כאחרים דכולהו טעמא משום דירת קבע היא ושיטה נינהו ואע"ג דב"ש ור"א חשיב בהדייהו. אביי ס"ל דטעמייהו משום דירת קבע. וליתא דטעמייהו משום מאי דפרישית לעיל והלכה כב"ש ור"א דפסול. העושה סוכתו כמין צריף ס"ל נמי לאביי משום דבעיא דירת קבע. וליתא אלא משום דס"ל שיפוע אוהלים ולא כאוהלים. והלכתא כר"א וכולהו אינך כולהו שיטה הוי וליתנייהו.
<h2>דף ח:</h2>
א"ר לוי משום ר"מ ב' סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימיות אינן סוכות החיצונית סוכה. ת"ר סוכת גנב"ך מ"מ לאתויי מאי לאתויי סוכת רועים סוכת קייצים סוכת בורגנין סוכת שומרי פירות כשרה. ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה מהו כהלכתה שתהא עשויה לצל ואע"ג דלא בעי' לשם חג לשם צל בעי' שלא תהא עשויה (מעליה) [מאליה].
<h2>דף ט.</h2>
סוכה ישנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין. ואיזהו סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג ל' יום. ופירש"י לבית שמאי קאי כלומר שעשאה לשם חג כשרה ואם עשאה לשם חג אפי' מתחלת השנה יצא ולב"ש אצטריך אבל לב"ה אפילו עשאה סתם ומתחלת השנה כשרה והיינו פלוגתא. וי"ל דלב"ה איצטריך דאפילו ב"ה מודו דאם עשאה סתם מתחלת השנה פסולה ומחלוקת בשעשאה מל' יום ואילך כלו' איזה סוכה ישנה כשעשאה קודם לחג ל' יום ולא קתני שעשאו ל' יום קודם החג אלא מתחלת ל' יום ואילך עשאה בסתם אם היא סוכה ישנה צריך לחדש בה דבר ואם לא חדש בה דבר פסולה. ירושלמי חברייא אמרו טפח וכו'.
ת"ר סוכה גזולה והמסכך בר"ה ר"א פוסל וחכמים מכשירין ואסיקנא בתוקף מחבירו והוציא (ט') מסוכתו וקי"ל כחכמים דקרקע אינה נגזלת וה"ה שאולה שאדם יוצא י"ח בסוכה של חבירו אבל גזל עצים ומסכך בהן אין לו אלא דמי עצים בלבד והא דדרשינן בסוכה ישנה (ט'.) חג הסכות תעשה לך למעוטי סוכה גזולה פרש"י ז"ל כגון שעשאה ע"ג ספינה או ע"ג עגלה ואבן גיאות פי' לכתחלה הוא דלא אבל בדיעבד כשרה ומסתברא גזולה שגזל עצים וסיכך בהן ולא רצה לפרוע הדמים וההיא דאתא לקמיה ר"נ ואמרה ריש גלותא וכולהו רבנן בסוכה גזולה יתבו לא היה נותן לה הדמים.
<h2>דף ט:</h2>
העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאו תוך הבית אמר רבא ל"ש אלא באילן שצלתה מרובה מחמתה. אבל חמתה מרובה מצלתה כשרה ואיכא פלוגתא ביני רבוותא, אית מ"ד מתני' בשעשאה סוכה מסוככת כהלכתה וצלתה מרובה מחמתה תחת האילן ופסולה משום ב' סככין וכשחמתה מרובה מצלתה ליכא אלא חד סכך ופרכינן כי חמתה מרובה מצלתה מאי הוי הא מצרף סכך פסול שלמעלה בהדי סכך כשר ואעפ"י שהתחתונה מסוככת [כהלכתה] בלא סכך פסול(ה) והן רחוקים זה מזה סכך פסול שלמעלה פסיל ליה, ואוקימנא כשחבטן כדקתני אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה אבל אילן שצלתה מרובה מחמתה כיון שהסכך פסול מחמת עצמו לא מהני חבטן לבטולי ברוב ודייקינן מהכא באילו שנוטלין הרעפים מכיסוי הבית ועושין למטה סוכה כהלכתה ונשאר למעלה מן הסיכך עצים שקורין קרויבינ"ש שהסוכה פסולה משום דקא מצטרף סכך פסול אעפ"י שהסכך כשר מרובה עד שיתנו הסכך כשר בין הקרויבינ"ש דומיא דחבטן. ומסתברא אפילו לההוא פירושא הסוכה כשרה. דכיון שנטלו הרעפים התקרה כשרה בתקרה שאין עליה מעזיבה דסגיא כשנוטלין אחת מבינתיים ואית דמפרשי מתניתן בעושה סוכה תחת האילן ועם צל האילן צלתה מרובה מחמתה ומש"ה פריך הא קמצטרף צל פסול שלמעלה [אבל אם הסוכה מסוככת כהלכתה וצלתה מרובה מחמתה הרי הסכך הפסול] לא מעלה ולא מוריד ואעפ"י שלא חבטן כשרה והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת נמי מפני שהסוכה היתה חמתה מרובה מצלתה והדלה עליה כדי לעבותה וכן אם סיכך ע"ג האילן והסכך מלמעלה צלתו מרובה מחמתו האילן שתחתיה לא מעלה ולא מוריד כדקתני בתוספתא (פ"א) סכך ע"ג אילן או ע"ג מטה אם צלתו מרובה מחמתו כשרה ואם לאו פסולה. וק"ל למ"ד מתני' משום שני סככין כי מוקמינן לה בחבטן מאי שני סככין איכא. ומסתב' סוכה שתחת האילן פסולה מחובר הוא עם האילן עצמו עשה סוכה ואילן שצלתה מרובה פסולה חמתו מרובה מצלתו וצירף בו סכך כשר כשרה. ומש"ה פריך הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר המרבה עם האילן ומשני בשחבטן ולעולם ליכא למימר מצטרף בשני סככים דאלת"ה סוכה שבתוך הבית לפירושא קמא תיפוק ליה דקא מצרף סכך פסול. ופירש תחתיה סדין לנאותה (י'.) אמאי כשרה וגבוה מכ' אמה והוצין יורדין לתוך כ' (ד'.) לפסול משום דקא מצטרף סכך פסול. סוכה ע"ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה. תניא בסוכת תשבו ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הבית ולא בסוכה שתחת הסוכה, אדרבה בסוכת תשבו תרתי משמע, בסוכת כתיב ומסתברא דקפריך תלמודא אמתני' דקתני ולא בסוכה שתחת הסוכה ש"מ שסוכה שתחת האילן ושבתוך הבית לאו משום ב' סככין היא אלא משום דמחובר שאינו יושב בצל סוכה אלא בצל האילן וכן פי' עליה סדין לאו משום ב' סככין. וזה הכלל דקתני מתניתן דבר שמקבל טומאה וגידולו מן הארץ אין מסככין להדין קאי. א"ר יוחנן פעמים ששתיהן כשרות [וכו'] ופעמים שהתחתונה כשרה והעליונה פסולה (הא) אצטרכו ליה כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה מ"ד לגזור דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ"ל. ופי' קמא דלעיל מייתי סייעתא מהא דהכא סככים רחוקים ותחתונה צלתה מרובה מחמתה ואפ"ה סד"א למפסלא משום דקמצטרף סכך פסול ואשמעינן (סכך פסול לאשמעינן) דלא מצטרף סכך פסול [למיפסלא] אלא בפסול מחובר (אלא) [ומסתברא] משום הא לא תסייעי' דה"ק מ"ד לגזור דלמא התחתונה תהא חמתה מרובה מצלתה ותצטרף סכך העליון עמה ועם העליונה תהא צלתה מרובה מחמתה ותפסול התחתונה קמ"ל דל"ג כיון שהתחתונה מסוככת כהלכתה וסככין מרוחקין זה מזה ל"ג כי היכי דל"ג חבטן אטו לא חבטן ורש"י ל"ג ביה למיגזר ומפרש כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה עם העליונה מ"ד הא קמצטרף קמ"ל ונראה מדבריו היכי שהתחתונה מסככת כהלכתה לי' לן מצטרף סכך פסול עם סכך כשר.
<h2>דף י.</h2>
כמה תהא בין סוכה לסוכה ותפסול התחתונה אמר רבא טפח. ור"ח ורבה בר"ה אמרו ד' ושמואל אמר י' כהכשרה כך פסולה. ומסתברא [מדאיפליגו] בנוי סוכה הנפלגין ממנה ד"ט דר"נ מכשיר ור"ח ורבה בר"ה פסלו ש"מ דוקא נוי סוכה דכיון דלנוי יהבינהו ולא בטלן הסכך שלמעלה מהן אבל אינך לא נוי סוכה ומופלגין ממנה ד"ט פסולה כר"ח וכרבה בר"ה וכן הלכתא. הלכך הא דתנן סוכה ע"ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה אעפ"י שאינה ראויה לדירה שאין בה י"ט פסולה וליתא לדשמואל ומיהא בעי' שתהא יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה ע"י הדחק אבל אינה יכולה לקבל כרים וכסתות דירה סרוחה היא ומסתברא ה"ה בסוכה תחת סוכה אעפ"י שאין בעליונה דפנות פסולה. והא אפשר דאי יש בתחתונה דפנות אמרינן גוד אסיק ואי משכחת לה פסולה דליתא כשמואל אבל ר"י בן גיאות ז"ל פסק כשמואל וצ"ע לרבוותא דפסלי סוכה שתחת האילן משום ב' סככין אי פליגו בה כי היכי דפליגו בבית דמר אמר טפח ומר אמר ד"ט ומדלא אמרינן בגמרא ביה כמה יהא בין סוכה לסוכה ש"מ לאו משום ב' סככין היא. ירושלמי (פ"א ה"ג) כמה יהא בין סכך לסכך ויצטרף כו'.
פרש עליו סדין מפני החמה ותחתיה מפני הנשר או שפירש ע"ג קינופת פסולה. אר"ח ל"ש אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה כדתניא סככה כהלכתה ועטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים אפרסקין ורמונים אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו. מינומין עבדיה דרב אשי אוטמישא ליה כיתונתא במיא שטחה אמטללתא א"ל ר"א דלי' כי היכי דלא לימדו מסכך בדבר המקבל טומאה מהא שמעי' אם פרס תחתיו מפני טינוף העלין פסולה מפני מראית העין אבל ר' יעקב פי' מתני' דאמר תחתי' מפני הנשר שמתירא שמא ינשרו העלין ותהא חמתה מרובה מצלתה ודעתו לאכשורה והיא פסולה שמסככה בדבר המקבל טומאה אבל לנאותה כשרה וה"ה אם פרס מפני טינוף העלין שנשרין ומסתב' דפסולין כיון שצריך (סיכוך) [לסיכוך] ודבר המקבל טומאה הוא אבל לנאותה דלא לסיכוך כשרה דאי לא איתא לפלוג בטינוף הנשרים אלא לאו ש"מ דכל מפני הנשר פסולה.
<h2>דף י:</h2>
איתמר נוי סוכה המופלגין ממנה ד', ועומדין תחת הסכך, ר"נ אמר כשרה ור"ח ורבה בר"ה אמרו פסולה וקי"ל כוותייהו. ואפי' ר"נ דאכשר דווקא נוי סוכה כדפרישית ואבן גיאות [כתב] לא מסתברא [כוותיה] אלא כר"נ דקאי כשמואל ור' ישראל כהן הכין פסק.
אר"י א"ש מותר לישן בכילה אעפ"י שיש לה גג שאינו גבוה יו"ד [ל"א] אמרו לה [וכו'. דרש רבה בר"ה] מותר לישן בכילה אעפ"י שיש לה גג ואפילו גבוה יו"ד והא (דרישא) [דרשא] ליתא דהא רב (כ"ו.) שרי ליה לרב אחא ברדלא דלא למגנא בכילה משום בקי הא לא"ה אסור ומסתברא או כלישנא קמא או כלישנא בתרא וכתב רבינו אבן גיאות ז"ל כולהו רבוותא פסקו כל"ב דשמואל והכין אסיק כילה שיש לה גג אעפ"י שאינה גבוה י' פסולה ושאין לה גג אעפ"י שגבוה עשרה כשרה וק"ל סוגיא דפ' הישן (כ':) דגרסינן תרגמה שמואל במטה עשרה ש"מ אעפ"י שיש לה גג כגון מטה בעי עשרה ואיכא למימר ל"ב דקאמר מותר לישן בכילה שאין לה גג אעפ"י שגבוה יו"ד, ול"ק נמי אשמעינן התירא דאין גבוה יו"ד מותרת אעפ"י שיש לה גג וכולהו ס"ל דלא מיפסלי אלא בגג גבוה עשרה וליכא למ"ד יש לה גג ואינה גבוה יו"ד פסולה דהא מטה יש לה גג ותרגמה שמואל במטה עשרה ולא חזינן לרבוותא דפסלי ביש לה גג ואינה גבוה יו"ד ור' אלפסי משמע דהכי ס"ל דקאמר הב"ע בגבוה יו"ד וכן הלכתא ואם אין לה גג אעפ"י שגבוה יו"ד מותר וסתם דבריו כי יש לה גג ואינה גבוה יו"ד ואית לן סברא אחרינא דאמר מטה (עשרה) אינה ככילה שיש לה גג (ומטה) [דמטה] לגבה עשויה וצ"ע מהא דאותבינן עלה (י"א.) נקליטינן ב' קינופת ד' פרס ע"ג קינופת פסולה [וכו'] ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוה מן המטה יו"ד הא גבוה י' פסולה אע"ג דל"ל גג (שאינו) [שאני] נקליטין דקביעי ופרכינן אי קבוע ליהוי כקינופת ואיכא למידק מינה מדקאמר שאני נקליטין דקביעי ש"מ ה"ה ככילה שיש לה גג ואי הכי לפרוך להוי ככילה דכילה שיש לה גג אעפ"י שאינה גבוה יו"ד פסולה וש"מ דכילה שיש לה גג ואינה גבוה יו"ד כשרה.
<h2>דף יא.</h2>
הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסם וסכך ע"ג פסולה ואם היה סיכך הרבה מהן או שקצצן כשרה. ואמר רב צריך לנענע ע"ש סוכה אעפ"י שקצצן אחר שהדלן דלא אמרינן קציצתן זהו עשייתן וכיון שנענען אעפ"י שאין סכך רבה כשר. והכי פסקו כולהו רבוותאי כדתניא גבי סוכה תולמ"ה מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסיככה ע"ג פסולה ואוקימנא כשקצצן ולא נענען ואם לא קצצן אעפ"י שהסוכך הרבה מהן פסולה דקא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ור"ש (י"א: ד"ה וסיכך) לא גריס בברייתא או שקצצן דהא בקצצן עסקינן ואי קצצן דקאמר קודם שהדלן היא פשיטא. והכי הלכתא לא קצצן והיה הסיכוך הרבה מהן אי ערבן וחבטן כשרה בלא נענוע קצצן אחר שהדלה צריך לנענע אבל לסותרה א"צ. ירושלמי ר' אבא בשם רב והוא שהדלה אותן מתחלה לשם כך ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא צריך לנענע א"ר יוסי (תרי) [תרתיהון] לקולא הדלה עליה את הגפן אעפ"י שלא נענען נענוע אפי' שלא הדלה עליה מתחלה לשם כך ומסתבר דמתניתן שלא הדלה עליה לשם סוכה היא ובבלי (רמב"ם פ"ה. הי"ב) כתב הדלה עליה אילנות וסיכך ע"ג ואח"כ קצצן אם היה הסיכוך הרבה עליהן צריך לנענע אחר קציצתן ולא נהיר.
הרביעי. הכשר הסכך. דתנן זה הכלל דבר שאין מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ מסככין בהם דבר המקבל טומאה וגידולו מן הארץ אין מסככין בו ודברים המקבלים טומאה כגון כלים ואוכלים ומשקים. וגידולו מן הארץ אין מסככין בו. כגון הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת שהיא מחובר לקרקע. וזה הגירסא קבלתי מרבותי, וגירסת רבינו גידולו מן הארץ מסככין בו אין גידולו מן הארץ אין מסככין בו. דבר שאין צומח מן הקרקע כגון עורות. בהמה שמחוסר מלאכה אעפ"י שאין מקבלין טומאה אין מסככין ומפרש דרב דימי (ור' יהודא) אייתו טעמא מחגיגה ס"ל לישנא דגידולו מן הארץ כגון בהמות שגדלות מן הארץ וניזונין מהן ומסככין בהן דומיא דחגיגה. (ורבינו) [ורבין] אייתי טעמא מגרנך ומיקבך ס"ל לישנא דגידולו מן הארץ הצומח מן הקרקע. אבל עורות בהמות שאין צומחין מן הארץ [אין] מסככין. ומסתברא (דרבנן) [דרבין] ור' דימי ל"פ ומר מייתי לה מהאי קרא ומר מהאי קרא ולא אפשר לפרושי אלא כדפרי' והל' [דאין מסככין] בעורות בהמה שאין מקבלין טומאה.
<h2>דף יב.</h2>
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהם פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ונמלך לייבשן ונמלך עליו לסיכוך והתורה אמרה תולמ"ה ואפי' נתכוון בחבילתן לסוכך בהן ולא התירן פסולה מדרבנן משום גזירות תולמ"ה אבל מדאורייתא כשרה. ירו' אין חבילה פחות מכ"ה זרדים ומסתב' דוקא זרדים כמו זמורות שלנו אבל קנים לא הא אמרינן (י"ג.) אגוד שלשה הוה אגוד ואם התירן כשרה כגפן ודלעת שקצצן ונינען. והחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה שכל העושה סוכה מן האוצר פסולה מדאורייתא משום תולמ"ה ודווקא שאין שם חלל טפח במשך ז' אבל יש שם חלל טפח במשך ז' כשרה.
<h2>דף יב:</h2>
אר"י סככה בהוצן זכרים כשרה בנקבות פסולה ול"ג זכרים אטו נקבות וה"ה דל"ג נסרים משופין אטו כלים (ט"ו.) וכן הלכה. ואמר רבה בר"ה סככה באניצי פשתן פסולה בהצני פשתן כשרה [והושני פשתן איני יודע מהו והושני] (והיצני) עצמן איני יודע מה היא וספיקא דאורייתא לחומרא ול"ש תרי ולא דייק ולא נפיץ פסולה והני שישי ושווצרי מסככין בהם אמר אביי בשישי מסככין בהם [בשוורצי וכו'] בהוגי אין מסככין ופסקי רבוותאי כאביי וכל דסני רוחייהו ומידי דאית ליה שיבי דאיכא למיחש דילמא נתרי חיישינן דלמא שביק להו ונפיק.
<h2>דף יג.</h2>
ואפיקתא דדיקלא שרש דקל שיש בו ענפים הרבה מסככין בהם והני דיקרי דקני מסככין בהם ואע"ג דאגודה אגיד בידי שמים לאו שמי' אגיד והא דתנן במס' פרה (פי"א מ"ט) אזוב שיש לו קלחים מפסגו ואוגדו פסגו ולא אגדו אגדו ולא פסגו כשר מדקתני מפסגו ואוגדו ש"מ לאו שמיה אגיד מיהו לא פסגו כיון דאגיד הוא מ"מ כשר ואר"ח אגד בחד לאו שמיה אגיד ג' הוי אגיד ב' הוי מחלוקת ר' יוסי ורבנן דרבנן סברי הוי אגוד וקי"ל כרבנן. (י"ג:) דריש מרימר הני אסירותא דמחוזא מסככין בהם למנינא בעלמא הוא דאגידן. והני צרופי לאורבנא כיון שהותרו ראשי מעדנים שלהן כשרה. ואע"ג דאגיד מתתא אגיד שאינו עשוי לטלטלן לאו שמיה אגוד.
<h2>דף יג:</h2>
ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא י"ח בפסח פוסלין בסוכה משום אויר מ"ט משום דלכי מייבשו מפרכי כמאן דליתנהו דמי ומסתברא כ"ש שאר ירקות תנא סיכי תאנים ובהם תאנים פרכילין ובהם ענבים קשים ובהם שבלים מכבדין ובהם תמרים אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולין. וכל ידות האוכלין שהפכן בגורן וחבטן טהורין ומסככין בהם ושומר שקורין פוניי"ל בלע"ז פסולת מרובה על האוכלין ומנהג לכסות בהן.
<h2>דף יד.</h2>
מסככין בנסרים דר"י רמ"א נותן עליה נסר שהוא רחב ד"ט כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו א"ר מחלוקת כשיש בהן ד' דר"י ל"ל גזירת תקרה אבל אין בהם ד' ד"ה כשרה ושמואל אמר בשאין בה ד' מחלוקת ותניא כוותיה דמר ותניא כוותיה דמר וכתב רב אלפסי הל' כשמואל דהא ר"פ ס"ל כוותיה ועוד (דסופן דשמעתן ד) [דסוגיא דשמעתין כוותיה, דבסוף שמעתין אמרינן] הפכן על צידיהן מהו ואמרינן ע"כ נמי נעשו כשפודין של מתכת ופסולה ש"מ כשהפכן ד"ה פסולה והלכה כר' [יהודה] ומאן דפסק כר"מ משום [דהלכה כר"מ] בגזירותיו (ליכא) [ליתא] והלכך המסכך בנסרים שיש בהם ד' אפי' הפכן על צידיהן ויש בין כולן ד' טפחים בסוכה גדולה וג"ט בסוכה קטנה פסולה ופחות מג' ועד ד' כשרה והיינו דאמרינן שני נסרים אין מצרפין ורובא דרבוותאי פסקו כשמואל.
<h2>דף טו.</h2>
תקרה שאין עליה מעזיבה רי"א בש"א נוטל אחת מבינתיים אבל לא מפקפק ובה"א או מפקפק או נוטל אחת מבינתיים וטעמא משום תולמ"ה ובחד מנייהו עביד מעשה.
המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש רווח ביניהם כמותן כשרה ומשום שמצרף סכך פסול בהדי סכך כשר ליכא דהוא ל"צ לצירוף וכי אין בין זל"ז ג"ט נמי ליכא למימר לבוד דסכך כשר מפסיק. אין רווח ביניהן כמותן פסולה אע"ג דרבה עליה סכך כשר דכי אמרי' (י"א.) אם הי' סיכך הרבה מהן כשרה, כשחבטן ואינו נראה הסכך פסול והכל מעורב אבל הכא לא וקי"ל כר"פ דאמר פרוץ כעומד מותר הלכך לא אצרכוהו לשנוייא מתני' בנכנס ויוצא והא דאמרינן לעיל (ז'.) פרוץ מרובה על העומד מותר בדפנות הוא דקאמר.
<h2>דף יז.</h2>
בית שנפחת וסיכך ע"ג אם יש מן הכותל לסכך ד"א פסולה וכן חצר המוקפת אכסדרה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסוככין אם יש תחתיו ד"א פסולה אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אויר פוסל בג' [סכך פסול פוסל בארבעה] בסוריא מתני לה לההיא שמעתא בההיא לישנא משמיה דרב בנהרדעי מתני' לה משמיה דשמואל אר"י א"ש סכך פסול באמצע פוסל בד' מן הצד פוסל בד"א ורב אמר בין באמצע בין מן הצד פוסל בד"א ואיכא פלוגתא ביני רבוותאי, רבינו אלפסי פסק כשמואל דהא רבנן [דבי רב] כוותיה ס"ל ובעל הלכות פסק כרב כלישנא בתרא. וירושלמי מסייע ליה דתני ר' חייא אויר פוסל בשלשה סכך פסול אינו פוסל אלא בד"א ומסתברא כוותיה דהא רבנן דבי רב לא סייעתא היא דאי לישנא בתרא איתא קמא ליתא ותרי לישנא נינהו הלכך מספקא לן אי כסורא אי כנהרדעי אי כסורא הלכתא באמצע בד' אי כנהרדעי פלוגתא דרב ושמואל היא והלכתא כרב בין באמצע בין מן הצד בד"א ומשמע דכי היכא (דהורתיך) [דבהרחיק] את הסיכוך מן הדפנות בפסול אויר ליכא פלוגתא בין באמצע בין מן הצד בסכך פסול (דסוכה) [נמי] ליכא פלוגתא מיהו פלוגתא דרבוותא היא ולחומרא ובסוכה גדולה בד"ט סכך פסול באמצע או בד"א מן הצד פסולה פחות מיכן כשרה בסוכה קטנה סכך פסול פוסל בג' כדאמרינן (י"ט.) לא נצרכא אלא לסכך פסול פחות מג' כשרה (ולא מצרפה ובקנה אם סיכך כשר כשרה ואי מליי' בשפודין בדבר הפוסל פסולה) (י"ח.) אמר אביי אויר ג' בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודין לא הוה מיעוט וה"מ מן הצד באמצע מאי פליגו ר' אחא ורבינא והלכתא כרבינא דיש לבוד באמצע.
<h2>דף יח.</h2>
אתמר סכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצומין כשרה ושאין לה פצומין אביי אמר כשרה רבא אמר פסולה רב אלפסי ז"ל (עלה נסמך) [פי' על סמוך לה] וצורתה בהלכות. והלכתא כרבא. והיכא דנראה מבחוץ ושוה מבפנים כשרה.
<h2>דף יט.</h2>
תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרשין לה בד' לישנא [ולישנא] בתרא לא נצרכא אלא לסכך פסול פחות מג' בסוכה קטנה ומאי יוצא יוצא מתורת סוכה ופרכינן פשיטא לא יהא אלא אויר ואויר בסוכה קטנה פחות מג' מי פסל א"ר אבא זה מצטרף וישנים תחתיו זה מצרף ואין ישנים תחתיו כלומר אשמעינן ברייתא סכך פסול פחות מג' מצרף לסכך כשר וישנים תחתיו אויר פחות מג' מצרף לסכך כשר ואין ישינין תחתיו ושמעינן מהכא דאין יושבין ואין ישינין תחת האויר בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה ויושבין תחת סכך פסול בפחות מג' (אפי' בסוכה קטנה) אבל בסכך פסול ד' אין ישינין כדתנן נתן עלי' נסר שהוא רחב ד"ט כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו ואבן גאות פסק אויר פחות מג' בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה מצרף עם סכך כשר וישינין תחתיו [וסכך פסול פחות מכשיעור בקטנה מצטרף ואין ישינים תחתיו] ובגדולה נמי מצרף אלא (שאין) ישינין תחתיו והא דתנן נתן עלי' נסר שהוא רחב ד"ט כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו הא פחות ישינין בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה לא דפחות מד' בסוכה גדולה לא חשיב בסוכה קטנה חשיב אפי' פחות מג' ולפיכך אין ישינין תחתיו.
<h2>דף יט:</h2>
מחצלת של קנים עשאה לשכיבה טמאה ואין מסככין בה לסוכך מסככין בה ואסיקנא בקטנה כ"ע ל"פ דסתמא לשכיבה ואפי' בבליאה אין מסככין, כ"פ בגדולה ת"ק סבר גדולה לסיכוך והלכה כת"ק. ת"ר מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה של קנים ושל חילות גדולה מסככין בה אריגה אין מסככין בה. תניא אר"ח כשירדתי לגולה מצאתי זקן א' אמר לי מסככין בבודיא אר"ח והוא דל"ל גדנפא. זה הכלל כל אותן שמקבלין טומאה אין מסככין ואע"ג דשקיל ליה לגדנפא אין מסככין מידי דהוה אבלאי כלים (ורב יהודה סוככה בבלאי) וכל דבר שעושין לשכיבה ולישיבה אין מסככין עשאן לסוכך מסככין ומסתברא מחצלאות שלנו סתמא לשכיבה ואין מסככין בהם.
<h2>דף כ:</h2>
אר"י א"ש מותר לישן בכילה אעפ"י שיש לה גג שאינו גבוה יו"ד [ל"א] אמרו לה [וכו'. דרש רבה בר"ה] מותר לישן בכילה אעפ"י שיש לה גג ואפילו גבוה יו"ד והא (דרישא) [דרשא] ליתא דהא רב (כ"ו.) שרי ליה לרב אחא ברדלא דלא למגנא בכילה משום בקי הא לא"ה אסור ומסתברא או כלישנא קמא או כלישנא בתרא וכתב רבינו אבן גיאות ז"ל כולהו רבוותא פסקו כל"ב דשמואל והכין אסיק כילה שיש לה גג אעפ"י שאינה גבוה י' פסולה ושאין לה גג אעפ"י שגבוה עשרה כשרה וק"ל סוגיא דפ' הישן (כ':) דגרסינן תרגמה שמואל במטה עשרה ש"מ אעפ"י שיש לה גג כגון מטה בעי עשרה ואיכא למימר ל"ב דקאמר מותר לישן בכילה שאין לה גג אעפ"י שגבוה יו"ד, ול"ק נמי אשמעינן התירא דאין גבוה יו"ד מותרת אעפ"י שיש לה גג וכולהו ס"ל דלא מיפסלי אלא בגג גבוה עשרה וליכא למ"ד יש לה גג ואינה גבוה יו"ד פסולה דהא מטה יש לה גג ותרגמה שמואל במטה עשרה ולא חזינן לרבוותא דפסלי ביש לה גג ואינה גבוה יו"ד ור' אלפסי משמע דהכי ס"ל דקאמר הב"ע בגבוה יו"ד וכן הלכתא ואם אין לה גג אעפ"י שגבוה יו"ד מותר וסתם דבריו כי יש לה גג ואינה גבוה יו"ד ואית לן סברא אחרינא דאמר מטה (עשרה) אינה ככילה שיש לה גג (ומטה) [דמטה] לגבה עשויה וצ"ע מהא דאותבינן עלה (י"א.) נקליטינן ב' קינופת ד' פרס ע"ג קינופת פסולה [וכו'] ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוה מן המטה יו"ד הא גבוה י' פסולה אע"ג דל"ל גג (שאינו) [שאני] נקליטין דקביעי ופרכינן אי קבוע ליהוי כקינופת ואיכא למידק מינה מדקאמר שאני נקליטין דקביעי ש"מ ה"ה ככילה שיש לה גג ואי הכי לפרוך להוי ככילה דכילה שיש לה גג אעפ"י שאינה גבוה יו"ד פסולה וש"מ דכילה שיש לה גג ואינה גבוה יו"ד כשרה.
<h2>דף כא:</h2>
הסומך סוכתו בכרעי המטה ר"י אומר אם א"י לעמוד בפ"ע פסולה. ואמר אביי ל"ש אלא סמך אבל סכך ע"ג המטה כשרה. מ"ט דר"י משום דעמידה בדבר המקבל טומאה ועל דופני הבית שאין מסככין [בהן] הסכך כשר שאין דבר המקבל טומאה ומסתב' מדשקלו וטרי אמוראי אליבא דר"י ש"מ הלכה כוותיה.
<h2>דף כב.</h2>
סוכה מדולדלת כשרה מאי סוכה מדולדלת ר"א ענייה ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד רב תני חדא ושמואל תני תרתי רב תני א' סוכה המדולדלת אם צלתה מרובה מחמתה כשרה. שמואל תני תרתי סוכה מדובללת או שצלתה מרובה מחמתה כשרה. ואמר אביי ל"ש אלא שאין בין זל"ז ג"ט אבל יש בין זל"ז ג' טפחים פסולה ורבא אמר אפי' יש בין זה לזה ג' טפחים נמי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח כשרה דאמרינן חבוט רמי ומסתב' סוגיא דשמעתין אליבא דשמואל היא ועוד דרב ושמואל ל"פ אלא בפי' דמתני' ורב מודה להא דשמואל.
סוכה המעובה כמין בית אעפ"י שאין הכוכבים נראין בתוכה כשרה. אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ירושלמי (פ"ב ה"ג) הדא אמרה צריכין הכוכבים להיות נראין בתוכה ר' לוי בשם ר' חמא כוכבי חמה (שאני) [שנו]. ומסתברא דלכתחלה צריך אבל דיעבד כשר כדתנן המעובה כמין בית כשרה.
<h2>דף כב:</h2>
(ד)צלתה מרובה מחמתה כשרה. והוא שלא יהא אויר ג"ט במקום אחד. והיכא דרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה פסולה [צ"ע. ואוצ"ל כשרה].
[הא כהדדי פסולה וכו'] אר"פ היינו דאמרו אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרי מלרע כשהצל רחב למעלה כשיעור זוז אינו אלא כאסתרי מלמטה דהוא פלגו דזוזא וק"ל דר"פ אדר"פ דר"פ (דהכא) [גופיה] ס"ל פרוץ כעומד מותר כדאמרינן (לקמן) (ט"ו.) אם יש ריוח ביניהם כשרה ואנו כך קבלנו אם יש בין קנה לקנה כמלא קנה למעלה למטה צלתה מרובה מחמתה שהחמה מועטת למטה כשרה ואם למטה כהדדי למעלה מרובה (מ)חמתה ופסולה וכן הלכתא ור' יעקב ז"ל פי' אדם עומד למטה רחוק מן הסכך ודומה לו שהן שוין פסולה (שהצל) [שהאויר] מרוחק מן האדם מתמעט בהרחקה והוא פרוץ מרובה על העומד שהעומד שיש בו ממשות אינו מתמעט וכשעומד למעלה [רואה שהן] שוין כשרה ולא (מתנכרא) [מסתברא] שהממשות כמו כן מתמעט מרחוק משל אדם עומד בראש ההר דומה לו כצפור.
העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביו"ט [וכו'] מתני' ר"מ היא דתנן העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור"י פוסל. ואיכא פלוגתא ביני רבוותא, איכא מ"ד סתם במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם ואיכא למ"ד מדאוקימנא למתניתן כר"מ ש"מ דהלכה (כר"מ) [כרבי יהודה] ואבן גאות כתב רבנן קשישא הכי פסקי.
<h2>דף לא.</h2>
ת"ר סוכה גזולה והמסכך בר"ה ר"א פוסל וחכמים מכשירין ואסיקנא בתוקף מחבירו והוציא (ט') מסוכתו וקי"ל כחכמים דקרקע אינה נגזלת וה"ה שאולה שאדם יוצא י"ח בסוכה של חבירו אבל גזל עצים ומסכך בהן אין לו אלא דמי עצים בלבד והא דדרשינן בסוכה ישנה (ט'.) חג הסכות תעשה לך למעוטי סוכה גזולה פרש"י ז"ל כגון שעשאה ע"ג ספינה או ע"ג עגלה ואבן גיאות פי' לכתחלה הוא דלא אבל בדיעבד כשרה ומסתברא גזולה שגזל עצים וסיכך בהן ולא רצה לפרוע הדמים וההיא דאתא לקמיה ר"נ ואמרה ריש גלותא וכולהו רבנן בסוכה גזולה יתבו לא היה נותן לה הדמים.
